עולם חיפויי קירות תמיד נחשב לעולם בפני עצמו בתוך תעשיית הבנייה. לבנות מבנה חזק ויציב זה דבר אחד, אך להפוך את הקירות החיצוניים ליפים ומרשימים זו כבר אופרה אחרת לגמרי.
בעבר יזמי הבנייה היו עושים חיפויי קירות באמצעות שיטה שנקראת חיפוי מבנים בהדבקה. שיטה זו משתמשת בדבק עבור חיפויי קירות. רוב המבנים שנבנו בישראל בשנות השמונים נעשה להם חיפויי קירות בשיטה זו. אולם בשנת 2008 יצאה תקנה חדשה לפיה חיפויי קירות מסוג זה אסורות היות וקיים סיכון ממשי שהדבק לא מחזיק מעמד לזמן רב ושרמת עמידותו משתנה ותלויה בסוג האבן שעליה היא מודבקת.
עוד בשנות השמונים, ובעיקר בירושלים, הרבו להשתמש בסוג חיפויי קירות שנקרא "חיפוי טיליאני". זהו חיפוי מיושן למדי שמורכב באמצעות שורה של אבנים גסות בלתי מסותתות עם רובע גס ובולט לעין שלעיתים נראה כמו קיר בטון אחיד שפשוט הלבישו עליו כמו אבנים גסות. יחד עם זאת זהו סוג חיפויי קירות חזק מאוד ועמיד בפני כל מזג אוויר.
חיפויי קירות פנימיים מתבצעים בעיקר לשימוש ארכיטקטוני ובא לידי ביטוי בעיקר בבניית מבנים ציבוריים, מבנים בעלי חשיבות מיוחדת או בבנייה פרטית יוקרתית. מקום יוקרתי נוסף בו אנחנו נוכל לראות חיפויי קירות פנימיים הוא בגלריות אמנות ומוזיאונים חשובים בעולם.
חיפויי קירות נוספים הם חיפויים מסוג "חאמי". השם לאבן ניתן על שם העיר חאמי בזימבבואה שם מרבית הבניינים מאופיינים באבן הגדולה והמחוספסת הזו. בישראל הכוונה במיוחד לאבני גיר בעלי נקבוביות שהופכות אותן לקלות לשבירה וככאלו שאריות האבן משמשות לרוב לתערובת להכנת חצץ, חול טיט ומלט. בארץ אפשר למצוא בעיר מבנים ציבוריים, מבני מגורים ישנים יותר, קירות תומכים פנימיים וגם שטחים מגודרים שבוצעו בהם חיפויי קירות מסוג חאמי, אם כי רמת תדירותם נמוכה.